השופט ס' ג'ובראן:
1. עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים, כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יאפשרו המשיבים לעותרים, הנמנים על תושבי באר שבע ובאיה המוסלמים, להתפלל ב"מסגד הגדול" בבאר שבע; מדוע לא תבוטל ההכרזה על "המסגד הגדול" בבאר שבע כמוזיאון; ומדוע לא ידאגו המשיבים לשפץ ולתחזק את המסגד באופן שוטף או יאפשרו לעותרים לעשות כן.
2. העתירה, שהוגשה כבר בשנת 2002, עוסקת במבנה אשר הוקם בשנת 1906 על ידי השלטון העותומאני כדי לשמש כמסגד, כחלק מבנייתה של העיר באר שבע, וכך היה עד לשנת 1948. עם קום המדינה שימש מבנה המסגד את עיריית באר שבע כבית מעצר וכמשכנו של בית משפט השלום בעיר. משנת 1953 החל המבנה לשמש כמוזיאון ובשנת 1987 הוכרז כמוזיאון בהתאם לחוק המוזיאונים, התשמ"ג-1983 (להלן: חוק המוזיאונים). בשנת 1992 הוכרז המבנה כמבנה מסוכן ולכן פונה מתכולתו, ומאז ועד היום עומד המבנה בשיממונו, כאשר עיריית באר שבע שואפת לבצע בו שיפוץ כחלק מתוכנית להפיכת המתחם בו מצוי המסגד למתחם מוזיאונים.
3. לטענת העותרים, ההחלטה על הפיכת המסגד למוזיאון הינה בלתי סבירה, שרירותית ונגועה בשיקולים זרים. הפיכתו של המסגד למוזיאון גוררת פגיעה קשה ברגשותיהם הדתיים של המוסלמים תושבי העיר וסביבותיה. לטענתם ההחלטה מעוררת תרעומת בקרב אוכלוסיה זו ומקימה חיץ בין המדינה ורשויותיה לבין אזרחיה המוסלמים. לטענתם, בעת ההחלטה היה על הרשות לשקול בין השאר טעמים שבטובת הציבור, ולהגיע למסקנה לפיה הקמת מוזיאון במבנה המסגד, תוך שלילת מקום הפולחן של המוסלמים בעיר באר שבע, ויצירת תחושת קיפוח בקרבם, אינה מתיישבת עם טובת הציבור. עוד טוענים העותרים כי ההחלטה האמורה אינה מידתית, שכן ניתן היה להחליט על הקמתו של מוזיאון בכל מקום אחר בעיר, ולאו דווקא במבנה המסגד, בפרט לאור העובדה שבמשך קרוב לשני עשורים לא נעשה במבנה כל שימוש.
4. בתגובתה לעתירה מיום 15.5.2003 הביעה המדינה את עמדתה לפיה מדובר בנושא מורכב בעל נגיעה למכלול היבטים רגישים, ולפיכך ראוי לנסות ולהביא לפתרונו באמצעות גיבושה של ועדה ממשלתית בין-משרדית אשר תגבש המלצות בעניין. בחודש אוקטובר 2004 גיבשה הוועדה את המלצותיה, אשר באופן מהותי אימצו את עמדתה של עירית באר שבע בדבר השארת ייעודו של מבנה המסגד כמוזיאון. עם זאת הוסיפה הועדה כי טוב תעשה העיריה אם בייעוד שייבחר למבנה המסגד תביא לכדי ביטוי את האופי המיוחד של המבנה הנובע הן מהארכיטקטורה שלו והן מההיסטוריה שלו.
5. בעקבות מסקנותיה של הועדה הבין-משרדית הצענו ביום 10.1.2005 לצדדים לשקול להסכים על הסדר לפיו מבנה המסגד ייועד לצרכי האוכלוסיה המוסלמית בבאר שבע, וישמש כמרכז תרבותי-חברתי, למעט לצרכי תפילה.
ביום 4.2.2005 הודיעו העותרים כי הם מקבלים את הצעת בית המשפט, בכפוף לשמירת זכותם לפנות בעתיד לבית משפט זה, כשהזמן יאפשר זאת, בבקשה להרשות לתושבים המוסלמים להתפלל במסגד.
מנגד הודיעה עיריית באר שבע כי היא דוחה את ההצעה, בטענה כי יש לכבד את המלצותיה של הוועדה הבין-משרדית וכי ראוי להניח לה להמשיך ביישום תוכניותיה להקמת קריית מוזיאונים בעיר. בתגובתה הצטרפה המדינה לעמדתה של העיריה, בהסתמכה אף היא על המלצותיה של הוועדה.
6. בעקבות דיון במעמד הצדדים שבנו והצענו לצדדים להועיד את מבנה המסגד למוזיאון שיוקדש באופן ייחודי לנושאים הקשורים בתרבות האיסלאם, וביקשנו את תגובת העיריה והמדינה להצעה.
ביום 12.3.2006 השיבה עיריית באר שבע כי היא מקבלת את ההצעה באופן חלקי, במובן זה שמבנה המסגד ישמש כמוזיאון "לתרבות בני אברהם", הכולל מוצגים ארכיאולוגיים הקשורים לתרבות העמים שישבו בבאר שבע ובנגב, ובכך גם כמובן מוצגים המשקפים את התרבות האסלאמית.
ביום 24.4.2006 השיבה המדינה כי היא מקבלת את הצעת בית המשפט ומסכימה כי מבנה המסגד ייועד ל"מוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח" או שם דומה שייקבע בתיאום עם המחלקה למוזיאונים במשרד החינוך והתרבות, באופן שיבטיח כי תצוגות במבנה יתנו ביטוי להיבטים שונים של תרבות האסלאם, לפי שיקול דעתם המקצועי של מנהלי המוזיאון ובכפוף לחוק המוזיאונים.
7. בעקבות עמדתה של המדינה שב בית המשפט ופנה ביום 1.5.2006 לעותרים ולעירית באר שבע בבקשה לקבלת עמדתם העדכנית ביחס להסדר המוצע.
ביום 29.6.2006 השיבה עיריית באר שבע כי היא עומדת על התנגדותה לכך שמבנה המסגד ישמש כמוזיאון לתרבות האסלאם, ועל הצעתה כי המבנה ישמש כמוזיאון "לתרבות בני אברהם".
ביום 21.1.2007 השיבו העותרים כי אף הם מתנגדים להצעה לפיה ישמש מבנה המסגד כמוזיאון לתרבות האסלאם, ועומדים על כך שעל המבנה לשמש לתפילה.
8. ביום 26.2.2007 הוצאנו צו על תנאי בעתירה.
9. במסגרת תצהיר תשובתה מיום 13.6.2007 חזרה עיריית באר שבע על טענותיה לפיהן המבנה משמש משנת 1953 כמוזיאון הנגב, הגם שבשנת 1992 נאלצה העיריה לפנותו עקב היותו מבנה מסוכן, אולם בשעה זו מצויות תוכניות לשיפוצו לשם המשך הפעלתו כמוזיאון, ולשם כך גויסו תקציבים ופורסמו מכרזים.
עוד מוסיפה העיריה כי אין זה מתקבל על הדעת להפעיל בלב עיר יהודית מסגד פעיל, כשלטענתה מדובר בדבר אשר יגרום בוודאות קרובה לפגיעה בשלום ובטחון הציבור, במיוחד בתקופה זו ובהרכב אוכלוסייתה של באר שבע, על רקע העובדה שאין בבאר שבע קהילה מוסלמית מאורגנת המרוכזת בשכונה מסוימת, ומציינת כי הפניה בעניין נעשתה על ידי מי שאינם תושבי באר שבע. לטענת העיריה אין לה כל חובה כלפי מי שאינו תושב העיר, ומכל מקום בסביבת באר שבע קיים מספר רב של מסגדים, ואין לעותרים כל זכות לדרוש כי דווקא מבנה המסגד ישמש לצורך זה. לטענת העיריה, מאחורי העתירה עומדים גופים שלהם תוכניות סדורות להשתלט על מבנים ושטחים שונים מתוך מניעים לאומניים ודתיים קיצוניים, כאשר טיעוניהם בדבר חופש הפולחן הינם אך אמצעי להגשמת האמור לעיל.
לטענת העיריה, בנוסף לזכויותיה הקנייניות בנכס עומדות לה סמכויות נרחבות בנוגע להחזקתו וניהולו של מבנה המסגד כמוזיאון, כנובע מפקודת העיריות [נוסח חדש], ולאור היות מועצת באר שבע הוועדה המקומית לתכנון ולבניה בעיר, בהתאם להוראות סעיף 18(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.
בכל הנוגע להכרזה על מבנה המסגד כמוזיאון טוענת העיריה שהכרזה זו אך הכירה במציאות בה שימש המבנה כמוזיאון לא מוכר כבר משנת 1953, כאשר ההכרזה עליו כמוזיאון מוכר הייתה נכונה וסבירה ערב נתינתה בשנת 1987 ואין כל עילה להתערב בה.